תאונות פגע וברח - תשלום פיצויים?

תאונות דרכים הינן מכת מדינה אשר פוגעת באנשים רבים במדינת ישראל בכל יום. מדי שנה, מוצאים את מותם בכבישים למעלה מ-200 בני אדם, ותאונות הדרכים מותירות אחריהן שובל ארוך של פצועים רבים בדרגות שונות. 

על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, הולך רגל אשר נפגע בתאונה זכאי לתבוע פיצויים מחברת הביטוח של הרכב הפוגע. עם זאת, מדי שנה נרשמים מקרים רבים של תאונות פגע וברח - תאונות בהן הנהג הפוגע נמלט מהמקום מבלי להשאיר פרטים. אל דאגה, הולכי רגל אלו אינם נמצאים אל מול שוקת שבורה. לשם כך הוקמה בישראל קרן מיוחדת בשם "קרנית". קרן זו, אשר הוקמה במסגרת חוק הפיצויים, מעניקה פיצויים להולכי רגל אשר נפגעו בתאונות פגע וברח.

כיצד מגישים תביעה נגד "קרנית"?

קרנית הינה קרן אשר ממומנת על ידי חברות הביטוח השונות וממשלת ישראל. מדובר בקרן ביטוחית לכל דבר, והתביעה כנגדה מנוהלת כתביעת ביטוח רגילה. עם זאת, היות ובתאונת פגע וברח עסקינן, הנתבע חייב להוכיח בבית המשפט לא רק את הנזקים אשר נגרמו לו, אלא גם את עצמם התרחשות האירוע נשוא התובענה. פעמים רבות טוענת קרנית כי הנזקים אשר נגרמו לנפגע לא אירעו כלל בעקבות תאונת פגע וברח.

אחת הדרכים הטובות ביותר בהן יכול לנקוט נפגע תאונת פגע וברח היא רישום פרטיהם של עדי ראיה לאירוע. עדים אלו יכולים להיות מכריו של התובע או אנשים זרים שנמצאו באזור במקום התאונה. כמו כן, מיותר לציין כי פרמדיקים או רופאים שהגיעו למקום לאחר התאונה יכולים להעיד על הפגיעה בבית המשפט.

בנוסף, נפגע תאונת דרכים חייב לדווח למשטרת ישראל על התאונה. אי לכך, השיחה עם תחנת המשטרה יכולה לשמש עבורו ראיה בבית המשפט לקרות האירוע. שימו לב, במקום בו קיימות סתירות מהותיות בדברים שנאמרו לרופאים ולמשטרה, או בין עדי הראיה לנטען בבית המשפט, עלולה התביעה להידחות.

האם קיימת חובה לפעול לזיהוי הנהג הפוגע?

טענת הגנה נוספת אשר מופיעה פעם אחר פעם בבית המשפט בעניין תביעות אלו, עוסקת בסוגיה כמה השתדל הנפגע לאתר את הנהג הפוגע במקרה דנן. התנהלותו של נפגע זה נבחנת במסגרת "מבחן השקידה" שהוא פרי פסיקתו של בית המשפט העליון.

ההלכה הפסוקה ורוח החוק, קובעות במפורש שמטרת הפיצויים מקרנית אינה שוללת את חובתו של הנפגע לאתר את הנהג הפוגע. הרציונאל הוא שאדם שנפגע בתאונה יפעל לאיתור פרטיו של הנהג הפוגע ולא יתנהג באופן חסר תום לב או מזלזל כלפי חובה זו.

אי לכך, על הנהג מוטל נטל ראשוני להוכיח כי זהות הנהג הפוגע איננה ידועה וזאת במסגרת העובדות הדרושות לקיומה של עילת התביעה. לאחר מכן, עובר נטל ההוכחה לפתחה של "קרנית". בשלב זה צריכה הקרן להוכיח שהתנהלותו של הנהג לאחר התאונה עלתה כדי רשלנות המושכת את הקרקע תחת זכאותו לפיצויים.