הסכמה מדעת

כאשר קבע המחוקק את חוק זכויות החולה בשנת 1996, הוסדרה למעשה פסיקה ארוכת שנים שניתנה בבתי המשפט בישראל (ובעולם). מדובר באחד החוקים הסוציאליים החשובים בתחום הרשלנות הרפואית, ומטרתו הינה להגן על המטופלים מפני עוולות וטיפול רשלני. פרק ד' לחוק זה מסדיר את עניין ההסכמה מדעת – חובת ההסכמה של המטופל לטיפול המוצע לו.

הסכמה מדעת, מהי?

חוק זכויות החולה קובע כי כל חולה חייב לתת את הסכמתו לטיפול רפואי, לאחר שניתן לו כל המידע הרלבנטי לגבי ההליך שלפניו. מידע זה חייב לכלול מגוון רחב של נתונים - החל מהדיאגנוזה לגבי מצבו של החולה, דרך אופי הטיפול המוצע וכלה בתוצאותיו האפשריות.

הפסיקה הרחיבה עיקרון זה באופן שבו הסכמה מדעת כוללת גם מידע לגבי אפשרויות טיפול נוספות, תופעות לוואי ופירוט סיכויי ההצלחה. עם זאת, בתי המשפט ציינו בעבר כי במידה ומדובר בסיכון נידח וברור, הרופא איננו חייב לציין זאת בפני החולה. כמו כן, סיכונים אשר ברורים לכל, כגון מוות לאחר טיפול השתלת כבד, אינם מהווים עילה להגשת תביעה בגין רשלנות רפואית והפרת ההסכמה מדעת.

מתי נמסר המידע לצורך קבלת הסכמת החולה?

על פי החוק והפסיקה, המידע הרלבנטי לגבי ההליך הרפואי חייב להימסר למטופל במועד המוקדם ביותר האפשרי. בתי המשפט הכירו בכך שהחולה זכאי לבחון היטב את ההליך המוצע לו ולשקול את הסכמתו בכובד ראש. ידוע גם כי פעמים רבות פונה המטופל לקבלת חוות דעת רפואית נוספת, בעיקר כאשר מדובר בהליכים מסובכים ומורכבים.

על פי הפסיקה, כל עוד לא מדובר במקרה חריג (כגון תאונת דרכים או ניתוח קיסרי במהלך לידה שכבר החלה), אמור הצוות הרפואי למסור לחולה את המידע לפחות יממה לפני הטיפול. זאת ועוד - במקרים בהם מדובר בניתוח אלקטיבי (ניתוחים פלסטיים לדוגמא), חובת ההסכמה מדעת הינה מוגברת בראי המשפט.

האם ניתן לבצע טיפול מבלי לקבל הסכמה מדעת?

רפואה עוסקת פעמים רבות בהליכים רפואיים דחופים וחריגים, המצריכים טיפול מהיר ללא קבלת הסכמתו מדעת של החולה. במקרים אלו, כאשר לא ניתן לקבל את הסכמתו של החולה אפילו בעל פה, יכול הרופא להעניק למטופל טיפול מבלי לקבל הסכמתו. עם זאת, במקרה שמוגשת כנגד רופא זה תביעה בגין רשלנות רפואית, יצטרך האחרון לשכנע את בית המשפט כי "הרופא הסביר" היה פועל בדיוק כמוהו.

מקרים אלו מאפיינים גם טיפול בחולים תשושי נפש או גוף (לדוגמא, מטופלים הסובלים מפיגור שכלי). במקום בו לא מדובר בטיפול דחוף וחריג, רשאי הרופא לבצע את ההליך הרפואי בכפוף להסכמה של וועדת האתיקה בבית החולים (וועדה המורכבת ממומחים ופועלת בתיאום עם המשפחה).

הקשר בין המידע לבין ההסכמה

פעמים רבות טוענים חולים כי לא נמסר להם כל המידע לגבי הטיפול הרפואי שבוצע בהם. טענות אלו נשמעות לא אחת במסגרת תביעות העוסקות ברשלנות רפואית. עם זאת, אחת מטענות ההגנה הנפוצות היא שהחולה היה מסכים לבצע את ההליך הרפואי גם אם היה יודע על הסיכון הצפוי.

לדוגמא, סביר להניח שאישה אשר הוצע לה טיפול באחוזי הצלחה גבוהים (80%) הייתה מסכימה "להמר" כנגד הסיכון. אי לכך, התובע צריך להוכיח כי קיים סיכוי סביר שהוא היה מוותר על הטיפול במידה והיו מובאים בפניו הפרטים המלאים לגביו. עניין זה מסתבך בעיקר במקרים של טיפולים מצילי חיים.